יש צלמים שמתעדים מבנים.
ויש צלמים שמעצבים את האופן שבו העולם תופס אדריכלות.
Julius Shulman (ג'וליוס שולמן) שייך ללא ספק לקבוצה השנייה.
למעשה, קשה לדמיין כיצד הייתה נתפסת האדריכלות המודרנית של קליפורניה ללא המצלמה שלו. צילומיו האיקוניים של בתי זכוכית, קונסטרוקציות פלדה וקווים מינימליסטיים לא רק תיעדו מבנים – הם הפכו אותם לחלום אמריקאי של ממש.
במובנים רבים, שולמן לא היה רק צלם אדריכלות – הוא היה הארט דירקטור של המודרניזם.
Julius Shulman היה צלם יהודי־אמריקאי, יליד 1910, שנולד למשפחה יהודית ממוצא מזרח־אירופי. למרות שנולד בניו יורק, שמו נקשר באופן כמעט מוחלט ללוס אנג'לס – העיר שבה תיעד במשך עשרות שנים את צמיחתה של האדריכלות המודרנית.
שולמן היה אוטודידקט – ללא הכשרה פורמלית בצילום. הוא אמנם השתתף בשיעורים באוניברסיטאות, אך לא למד צילום באופן מסודר. הקריירה שלו החלה כמעט במקרה בשנת 1936, כאשר צילם בית שתכנן האדריכל Richard Neutra, שהתרשם מהתוצאה והפך ללקוח הראשון שלו. משם הדרך נפתחה לעבודה עם השמות הגדולים ביותר של האדריכלות המודרנית.
מה שהפך את Julius Shulman ליוצא דופן היה העובדה שהוא לא ראה מבנה כאובייקט בלבד.
הוא ראה בו אורח חיים.
בניגוד לרבים מצלמי האדריכלות של זמנו, שהתמקדו בבניין ריק, סטרילי ומנותק, שולמן היה מהראשונים ששילבו אנשים בתוך הצילום האדריכלי.
הדמויות האנושיות בצילומיו לא היו מקריות – הן העניקו קנה מידה, חיים ונרטיב. אישה המשקיפה אל הנוף, אורחים המשוחחים בסלון או דמות שקוראת ספר ליד חלון – כל אלו גרמו לבתים להרגיש לא כמו אובייקט תכנוני, אלא כמו חלום שאפשר לחיות בתוכו.
אחת הדוגמאות האיקוניות לכך היא הצילום המפורסם של Stahl House (Case Study House #22) בלוס אנג'לס – בית הזכוכית של האדריכל Pierre Koenig, שבו שתי נשים יושבות מול נוף עירוני לילי אינסופי. הדימוי הזה הפך לאחד התצלומים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של האדריכלות המודרנית.
רבים מצילומיו של שולמן צולמו בשחור־לבן, לעיתים תוך שימוש בטכניקות צילום לא שגרתיות, כולל סרטי אינפרא־אדום שהדגישו קונטרסטים חזקים וצמצמו את העולם לקווים, משטחים וצורות מהותיות.
התוצאה הייתה צילום כמעט גרפי.
השמים הפכו דרמטיים יותר.
הצללים חדים יותר.
והאדריכלות – נקייה, מדויקת ומופשטת כמעט.
זו אחת הסיבות שהצילומים שלו ממשיכים להרגיש עכשוויים גם עשרות שנים לאחר שנוצרו. הם אינם תלויים באופנה – אלא בניקיון צורני.
שולמן עבד עם שורה יוצאת דופן של אדריכלים, שבחלק מהמקרים הפכו מזוהים עם הצילומים שלו כמעט כמו עם הבניינים עצמם.
ביניהם: Richard Neutra, Pierre Koenig, Frank Lloyd Wright, Charles Eames, John Lautner, Richard Neutra
דרך העדשה שלו, האדריכלות של דרום קליפורניה הופצה לעולם והפכה לשפה חזותית בינלאומית של מודרניזם, שקיפות, חיים פתוחים וחיבור לנוף.
כאשר מנתחים את עבודותיו לעומק, אפשר לזהות כמה עקרונות שחוזרים שוב ושוב:
גיאומטריה מודגשת – שולמן הדגיש את הקווים הישרים, הזוויות והקונסטרוקציה של האדריכלות המודרנית.
אור דרמטי – שימוש מדויק באור טבעי ליצירת עומק ותחושת תיאטרליות.
האדם בתוך האדריכלות – צילום שמספר כיצד חיים בתוך חלל, ולא רק איך הוא נראה.
חיבור בין טבע למבנה – שילוב הנוף כחלק בלתי נפרד מהקומפוזיציה.
קומפוזיציה מושלמת – כל פריים נבנה כמעט כמו ציור מודרניסטי.
עבור אנשי תכנון ועיצוב, שולמן מציע שיעור עמוק במיוחד:
אדריכלות אינה נגמרת בבניין – היא מתחילה בחוויה.
הוא מזכיר לנו שגם החלל המתוכנן ביותר זקוק:
לא במקרה, גם כיום, אדריכלים רבים עדיין מביימים צילום אדריכלי לפי השפה ששולמן יצר לפני כמעט מאה שנה.
הייחוד של Julius Shulman | ג'וליוס שולמן טמון בכך שהוא לא רק צילם אדריכלות – הוא גרם לאנשים לרצות לחיות אותה.
דרך קומפוזיציות מדויקות, אור דרמטי ושילוב אנושי חכם, הוא הצליח להפוך בתים מודרניסטיים לאידיאל של חיים.
עבור אדריכלים, מעצבים, צלמים ואוהבי אסתטיקה – שולמן אינו רק מקור השראה.
הוא כמעט שפה בפני עצמה.
אינסטגרם השראה: #juliusshulmanphotography
שם האמן בעברית: ג'וליוס שולמן
שם האמן באנגלית: Julius Shulman
תחום: צילום אדריכלות, צילום אמנותי, תיעוד אדריכלי
סגנון: Modernist Architectural Photography / צילום אדריכלות מודרניסטי
שנות חיים: 1910 – 2009
מיקום פעילות מרכזי: לוס אנג'לס, קליפורניה
התמחות: תיעוד האדריכלות המודרנית של אמצע המאה ה־20 (Mid-Century Modern)
